גז"ד בעניין נאשם שהורשע בבצוע עבירה של הריגה

פירוט האישום

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירה של הריגה, עקב כך שתקף את המנוח רנה אברהם, יליד שנת 1945 (כבן 63 בעת האירוע), ביום 7.8.08, תקיפה ראשונה סמוך לשעה 18.00 ותקיפה נוספת כעשרים דקות לאחר מכן (התקיפה האחרונה נחלקה לשניים, כמפורט בהכרעת הדין), כל זאת כאשר הוא בעט  בגופו של המתלונן, משהפילו ארצה המשיך לבעוט בראשו תוך שהוא צועק ומקלל ואף דרך על ראשו של המתלונן.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמה למתלונן חבלת ראש חמורה ודימומים תוך גולגולתיים וכן קרעים בשתי אוזניו, זה הובהל לבית חולים כשהוא מונשם וללא הכרה ונפטר ביום 20.8.08.

כתב האישום המקורי ייחס לנאשם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, אך עקב מותו של המתלונן תוקן כתב האישום באופן שיוחסה לו עבירה של הריגה.

פרטתי בהכרעת הדין בהרחבה את נסיבות האירוע, ואין בכוונתי לשוב ולהידרש לכך אלא ככל שהדברים רלוונטיים לצורך גזירת הדין.

אציין כבר בשלב זה של הדיון כי לא היתה מחלוקת עובדתית אמיתית בין הצדדים באשר לפרטי ונסיבות האירוע, ההגנה לא חלקה על העובדות הנטענות בכתב האישום שהרי אלה רובן ככולן באו מפי הנאשם עצמו, וצמצמה את טיעונה לסוגיית מצבו הנפשי של הנאשם בעת האירוע והאחריות המופחתת שיש לייחס לו עקב מצבו הנפשי, טענה שנדחתה על ידי בית המשפט, הכל כמפורט בהכרעת הדין.

הטיעונים לעונש

א.         ב"כ המאשימה עו"ד יבין ביקשה להחמיר בדינו של הנאשם מעצם המעשה בו הורשע הנאשם בהיות הקרבן אדם בא בימים, חסר יכולת להגן על עצמו, שהותקף באופן אכזרי על ידי הנאשם בהפרש של כעשרים דקות, כאשר הנאשם לא חס על המתלונן באירוע השני, בעט בראשו של המנוח, דרך על ראשו של המנוח, והמשיך בתקיפתו של זה על אף התערבותו של עד ראיה שביקש לחוס על חייו של המנוח, והמשיך במעשיו אף שהמנוח לא התגונן ובשלב מסוים אף נותר חסר תגובה, והנאשם המשיך לתקוף אותו בנסיבות חריגות שכאלה.

עו"ד יבין, אף שלא ניהלה את הראיות בתיק, היתה ערה לטענות ההגנה של הנאשם בדבר אותו אירוע של תקיפה מינית שאירע לנאשם בילדותו, כאשר לטענתו היה זה המנוח שתקף אותו מינית תוך ניצול קטינותו של הנאשם וחוסר יכולתו להתנגד למעשיו, ובאירוע זה פעל הנאשם, לטענתו כאשר ראה את המנוח "מתעסק" עם ילד צעיר, והדבר החזיר את הנאשם שנים רבות אחורה כאשר מטרתו של הנאשם בשלב ראשון היתה למנוע מהמנוח לתקוף את הילד כפי שהוא תקף אותו בילדותו.

עו"ד יבין ביקשה להדגיש את העובדה שאף אם תתקבל מלוא גרסתו של הנאשם בנקודה זו, עדיין אין להשלים עם התופעה של 'נטילת החוק לידיים', כפי שעשה הנאשם שעה שתקף את המנוח הרבה מעבר לנדרש על מנת למנוע פגיעה באותו ילד, תוך שימוש באכזריות ברוטאלית  והתעלמות מוחלטת מגורלו של המנוח במהלך התקיפה.

עו"ד יבין ביקשה להדגיש את קדושת ערך חיי אדם כפי שזו הוכרה בפסיקת בית המשפט העליון, כערך שמצדיק ואף מחייב מיצוי הדין עם נאשם שבמעשיו העבריינים נוטל מאחר את זכותו לחיים.

לבסוף, הפנתה עו"ד יבין את בית המשפט לאמור בחוות הדעת הפסיכיאטריות השונות באשר לנטייתו של הנאשם לאלימות, כפי שזו מאופיינת בשנים עברו, וכפי שזו באה לידי ביטוי בשורת הרשעות קודמות.

ב.         ב"כ הנאשם עו"ד דיקובסקי ביקשה להדגיש דווקא את הנסיבות המקלות שמתקיימות במקרה זה, וכאלה ישנן למכביר, החל מהודייתו של הנאשם מיד עם מעצרו בביצוע עבירת האלימות כלפי המנוח, צמצום המחלוקת באופן ניכר עד כדי הסכמה להעדתם של שני עדים בלבד שאמורים היו לשפוך אור על מצבו הנפשי של הנאשם בחלקו השני של האירוע.

            עו"ד דיקובסקי ביקשה להדגיש את  החרטה הכנה שהביע הנאשם באופן עקבי ומתמשך הן בעת שנחקר במשטרה והן בבית משפט, את לקיחת האחריות, העובדה שהתוצאות הטראגיות של האירוע של מותו של המנוח היו גם טראגיות מבחינת הנאשם ומשפחתו, בהיותו אב ל 3 ילדים, נשוי ומפרנס.

            באשר לאירוע עצמו, זה לא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים, והסניגורית הפנתה לחוות דעתו של פרופ' טיאנו שיש בה תימוכין ברורים לגרסת הנאשם לתקיפתו המינית בילדותו, ולתוצאות הקשות והמתמשכות של תקיפה זו לאורך שנים, החל מהתדרדרות במצבו הנפשי בגיל 9 (נמצא לה תימוכין בתיק הרפואי של הנאשם) וכלה בהתפרצויות פתאומיות ובלתי צפויות מצד הנאשם עקב אותה טראומה שחווה בילדות.

            כן הדגישה הסניגורית את דברי שני עדי התביעה שהעידו בדבר מצבו הנפשי של הנאשם בעת האירוע, כאשר השניים מצאו לנכון להדגיש את העובדה שלהתרשמותם הנאשם היה נתון במצב נפשי קשה, כהגדרתם מי שהיה 'באמוק', 'באטרף', שצעק לאורך האירוע שמדובר באנס, לא שללו את הטענה שהוא גם צעק 'משטרה'. בנקודה זו ראוי לציין שאחד מעדי הראיה היה שוטר שנקלע למקום באופן אקראי, היה לבוש אזרחי, וגם אליבא עדותו, הרי נדרשו לו מספר שניות (לטענת הנאשם כשתי דקות) עד אשר הוא התערב, שלף תעודת שוטר וביקש מהנאשם להפסיק את מעשיו, כאשר לדברי העד הוא התמהמה בהצגת עצמו ובדרישתו מהנאשם לחדול את תקיפת המנוח, משום העובדה שהוא היה ב-'הלם' משך רגעים מספר נוכח המחזה החריג שנגלה לפניו ועקב התרשמותו מהלך הרוח הנפשי הקשה בו היה נתון הנאשם.

            ב"כ הנאשם ביקשה ללמד סניגוריה על אופיו של הנאשם גם מפי עדי האופי הרבים, לרבות עדות האופי של מר טל זילברשטיין שהינה חריגה מאד ויש בה כדי לשפוך אור על אישיותו האמיתית של הנאשם, לאורך שנים, התנדבותו לסיוע השכבות החלשות, רצונו הבלתי נלאה לפעול לשיפור מצבם של שכבות חלשות, מרכזיותו בכל מאבק חברתי- פוליטי לקידום מטרות בהן הוא האמין, פועלו במשך שנים רבות לסייע בשיקומם של מי שהמערכת כבר נואשה לסייע בידם, הצלחתו המרשימה בתחום זה וכיוצ"ב דברי שבח והלל חריגים ויוצאי דופן שהשמיעו עדי האופי בכל הנוגע לתרומתו של הנאשם משך שנים רבות לחברה בה הוא חי, ובקרב הקבוצות החלשות במיוחד.

ה ע ו נ ש

על מטרותיה הכלליות של הענישה עמד השופט ברק (כתוארו אז) בע"פ 212/79' פלוני נ' מ"י, פ"ד

לד' (2) 421:

            "מקובל לציין, בין מכלול השיקולים שיש לקחתם בחשבון, את שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיווידואלית, את שיקולי המניעה והתגמול, ואת השיקול השיקומי. כל אחד מאלה הוא שיקול לגיטימי. אלה שיקולים העומדים ביסוד מעשה החקיקה... במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים... מכאן שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם אינו אלא 'תוצאה  משוקללת' - אם תרצה פשרה - של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון".

נטילת חיי אדם ופגיעה בעיקרון קדושת החיים הם מעשים חמורים מאד שבית המשפט העליון